מאת: נדיר צור.
כאשר עמרם מצנע השמיע באוזני ותיקי מפלגת העבודה בגבעתיים את המילים "הוא בא מארץ אחרת" וכיוון לעמיר פרץ, מתחרהו בהתמודדות על ראשות המפלגה, ספק אם העלה בדעתו שלשמע שתי המילים – 'ארץ אחרת' השד העדתי יצא מן הבקבוק וישוב לשייט במרחבי מפלגת העבודה האובדת.
חזקים עלי דבריו של מצנע שהסביר לאחר שהמשפט עזב את פיו וזכה לחיים עצמאיים כי 'ארץ אחרת' אינו ציון גיאוגרפי ולא היה בכוונתו להלבין את פניו של פרץ בשל ארץ מוצאו. פרשנים שליהגו בעניין זה בכלי התקשורת והביעו תילי תילים של משמעויות לכוונותיו הגלויות, או הסמויות של מצנע לא שללו את האפשרות שבחירת המילים לא הייתה מקרית ושמצנע נקט אמצעי רטורי הדומה לחכת דייג שלה שני קרסים ובאפשרותה ללכוד שני דגים בהנפת חכה אחת.
מקרה זה שב ומדגים את שקבע ז'אן-פול סארטר, איש הרוח הצרפתי, מבכירי התורה האקזיסטנציאליסטית בספרו 'מהי ספרות': 'מילים הן אקדחים טעונים'.
מרגע שהן עוזבות את רשות היחיד ועוברות לזירה הציבורית הפומבית, כאילו נורתה ירייה ואין ליורה שליטה על מעוף הקליע. משמעות הדבר היא כי למשוררים, ליוצרים ולאנשי ציבור אחריות כבדה, גם בעת שתיקותיהם, לבטח בעת שהם שחים ויורים דעות. איש מהם אינו יכול להצטדק ולהסתתר מאחורי אמתלות שונות של אי-ידיעה או חוסר כוונה.
בפזמון When I'm Sixty-Four (כשאהיה בן 64) שהושר מפי 'החיפושיות' למילים של פול מקרטני, מופיעה תקוותו של צעיר לזכות גם בהגיעו לגיל 64 לחיבתה של אהובתו. הוא מבקשה בין-השאר, לשגר לו אגרות ולבטא בהן מחשבות, באשר לתקפות יחסה אליו. הצעיר קורא לה לשקף בדייקנות יתרה את כוונותיה ("Indicate precisely what you mean to say"). משאלה זו להקפדה בבחירת מילים במטרה להביע אחת לאחת את כוונות הדובר, אינה מובנת מאליה גם בין אוהבים, לבטח בין בעלי מחלוקות. עמעומם של מסרים ודיבור דו-משמעי, או רב משמעויות, הוא כלי רטורי מקובל בתרבויות אחדות.
אף שהפוסט-מודרניזם כרסמה בערך 'האמת', בכל-זאת אמירת אמת לאמתה בתרבויות רבות ובהן בישראל נתפסת לרוב מעלה ומידה-טובה. בשירו 'באמת' כתב המשורר מאיר ויזלטיר: "יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְקַשִּׁים לְהוֹדוֹת בָּאֱמֶת/ יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָאֱמֶת מַפְחִידָה אוֹתָם/ יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּשֶׁהֵם רוֹאִים אֶת הָאֱמֶת הֵם בּוֹרְחִים לִדְרוֹם-אָמֶרִיקָה/ יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּשְׁבִילָם אֱמֶת בַּבַּיִת זֶה כְּמוֹ מֵת בַּבַּיִת/ יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוּכָנִים לָמוּת פַּעֲמַיִם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת הָאֱמֶת." ויזלטיר אף הדגיש שהבעת אמת היא לא רק נר לרגלינו. הוא חרז כי יש להימנע מן השקר: "מִיּוֹם לְיוֹם שְׁקָרֵינוּ מִתְגַּדְּלִים,/ עוֹד מְעַט-קָט הֵם יִהְיוּ כְּמִגְדָּלִים,/ יַסְתִּירוּ אֶת גַּגּוֹת הָרְעָפִים שֶׁל הַיְּלָדוֹת,/ יַסְתִּירוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת הַסַּקְרָנִים שֶׁל הַבַּחֲרוּת,/ יָטִילוּ צֵל יוֹם-יוֹם עַל בַּגְרוּתֵנוּ". לעומת זאת, מוכרות בתבל תרבויות בהן אמירת אמת וחידודה נחשבים להמוניים, בוטים ואף לפוגעים ברגשות הזולת.
מקובל בחברת בני-האדם כי הדעת הדולקת אחר מחשבות ומחפשת להן משמעויות תרה אחר מילים ומונחים אשר יסמלו אותן ויעניקו להן מובן האגור בזיכרון של כל פרט ופרט. בהיעדר פשר נחרץ למושג ומערכת מוסכמת ומובנת של סמלים ומילים, יקשה על כל אחד ואחד להבין את זולתו כבסיפור מגדל בבל, בעת שלא רק נבללה שפתם של בוני המגדל, אלא הם נפוצו לכל רוח – איש לקהילת השיח שלו.
"הוא [עמיר פרץ] בא מארץ אחרת" – הוא משפט שבו משלים הפועל - 'ארץ אחרת' המצורף לפועל 'בא' הוא מטפורי. 'ארץ אחרת' משמעה המילולי היא ארץ שאינה ישראל. על כן, נכון לומר שהוצאת המשפט מרצף נאומו של מצנע ומן המשפטים שנאמרו לפני כן ולאחר מכן היא – הוצאת דברים מהקשרם.
ישנן דרכים אחדות להבנת טקסט. הבנה מילולית, הבנה מבנית תלוית הקשר מידי טקסטואלי והבנה תלוית הקשר רחב. בהבנה המילולית - 'ארץ אחרת' הוא מושג ברור. בהבנה תלוית ההקשר המידי – המושג 'ארץ אחרת' עשוי להיות מובן או 'גישה אחרת', או 'מנטליות אחרת'. בהבנה תלוית ההקשר הרחב – המובן מתערפל עוד ועוד.
מצנע כשל בהבעת הרעיון, מקצת שומעיו כשלו בהבנת הנשמע בין במזיד בין בתמימות. לקח המקרה – 'חכמים היזהרו בדבריכם!'.
________________________
ד"ר נדיר צור הוא חוקר-אורח במרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב; עמית וחוקר-נלווה במכון ע"ש הרי ס. טרומן למען קידום השלום, באוניברסיטה העברית בירושלים. מתמחה בפסיכולוגיה פוליטית, בכלי השפעה של מנהיגים ובחקר ממדים פוליטיים ופסיכולוגיים של ביטחון לאומי. ספרו, 'רטוריקה פוליטית' (2004) בהוצאת הקיבוץ המאוחד, זכה בתשס"ה בפרס האגודה למדע המדינה לספר בעברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה