תגובה ל-'פרס מצדד באבו-מאזן' של פרופ' גתי - מאת נדיר צור

 תגובה ל-'פרס מצדד באבו-מאזן' -  פרופ' יהושע גתי:

גם אנכי אינני בוחן את השאלה החוקתית בדבר הצהרה של נשיא המנוגדת לעמדת ממשלה נבחרת בעניין שנוי במחלוקת וערב בחירות לכנסת.

שמעון פרס אינו נואם מחונן ואינו מצטיין בבניית טיעונים רטוריים מעוררי השראה ותקפים. נשיא המדינה נימק את גישתו שעל-פיה מחמוד עבאס הוא הנושא והנותן המועדף לתהליך מדיני עם הפלסטינים במילים: "אני מכיר את אבו מאזן שלושים שנה, ואף אחד לא ישנה את דעתי על אבו מאזן, אפילו אם יגידו לי שאני לא יכול להשמיע אותה כי אני נשיא. [...] מותר לנשיא שתהיה לו הערכה על אנשים לפי הניסיון שלו - הוא אדם שאפשר להגיע איתו להסכם".

טיעון זה דומה במקצת להצעה שתוגש לחאלד משעל, לאיסמעיל האנייה, או לנסראללה לשאת ולתת עם ציפי לבני, עם יאיר לפיד, או עם שאול מופז רק היות שהם מוכרים למציע שלושים שנה ואיש לא ישנה את דעת המציע עליהם.

טיעון זה חסר הנמקה ברורה מדוע ישראל אמורה לשאת ולתת עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית שאינו נהנה מיוקרה ומעוצמת שלטון לא רק בעה, אלא אף בגדה עצמה, ולא להידבר עם חמאס, או עם חזבאללה ועם ראשיהן ולהותיר את קיצוני המחנה מחוץ להידברות. האם רק בשל 'היותו נוח' לישראל יש להידבר עמו ?

פרס הוסיף בעניין זכות השיבה: "תשימו את עצמכם בנעליו, אמירה כזו מחייבת המון אומץ לב. [...] איני מכיר מנהיג ערבי אחר שאמר דבר דומה". בהידברות לשם הסכמה בין שני צדדים אין לבחור בנושא והנותן המתון וה'הנוח', אלא דווקא עם הנציג בעל העוצמה המירבית לממש כל הסכמה שתושג. אבו-מאזן אינו בעל עוצמה זו. עם זאת, חשובים ונכוחים דברי הנשיא - שמעון פרס, בקובעו: "צריך לעבור לסגנון אחר, ברור שהסגנון הנוכחי הוא מרעיש אוזניים". [...] תמיד עדיף להיות אריה בעור של כבשה ולא כבשה בשאגות של אריה. תפקיד הדיפלומטיה הוא ליצור ידידים ולא לרמות אויבים".

ד"ר נדיר צור

פרס מצדד באבו מאזן - מאת יהושע גתי

                                     פרס נואם באסיפה הרשמית של שגרירים. צילום: מארק ניימן לע"מ. אתר ynet

באסיפה רשמית של שגרירים  מתח שמעון פרס את משנתו המדינית, שהיא שאבו מאזן הוא פרטנר כנה לשיח של שלום. "אני מכיר את אבו מאזן 30 שנה. אין עוד אלטרנטיבה לשתי מדינות. הרעיון של מדינה דו לאומית מסכן את האופי הרצוי של הציונות , היהדות והדמוקרטיה", הוא הדגיש בפניהם.

עד כאן תמצות של דברי פרס. מילים אלה עוררו זעם עז בזירה הפוליטית בייחוד מצד הליכוד. הנשיא התערב בגסות במהלך הבחירות לגרסתם, והם ביקרו אותו נמרצות.

וכאן אומנות הרטוריקה, ואת זה ראה כבר אריסטו שכתב בראש הספר השלישי של ספרו תורת הרטוריקה:

כי לא די לדעת מה יש לומר, אלא הכרח גם לדעת כיצד לומר זאת.

אינני נכנס לשאלה אם פרס פרץ גבולות, אני מבקש להעיר על הרטוריקה שנקט.

הוא דיבר דוגרי, בהתרסה ובצורה גלויה וחריפה וזה עורר עליו זעם. וכבר בקושי מדברים על תוכן דבריו אלא השיח הציבורי נאחז בשאלה אם היה מותר לו לדבר ככה."וכזה הוא פרס".

גם אם היה מותר לו לדבר היה צריך לעטוף את מילותיו במעטה יאות. יכול היה להתרכז במסר אבל  לא בסגנון בוטה ולא בהכרזות החד משמעיות שאחז. יכול היה לדבר על השיח בכלל, יכול היה להגיד מילים על מהות הציונות היום, כלומר להתרכז במסר בלי הנופך האישי של ההכרה בת למעלה מדור באבו מאזן. פרס לא צריך היה להטיל את יוקרתו האישית באבו מאזן בהכריזו עליו כפרטנר כנה.

עליך לקבל החלטה: דיבור ישיר, ביקורת אישית והמסר יוחלף בזעם אישי נגדך או חפש בכול זאת מוסכמות , משהו שמקובל על שכבות רחבות, דבר עקרונית ולא פרטנית  ואז הפלג בזכות השיח . ואל תנקוב בשם הילד ואז שטפת אותו עם מי האמבטיה. ונאום אפילו עוקף על מהות הדמוקרטיה בעיניך בלי פירוט , על הזכויות לכולם , והמבין יבין גם יבין . ופתחת שיח ציבורי בר משמעות ואולי גם בעל השפעה כפקיחת עיניים.

בברכה

יהושע גתי

כנותו ויהירותו של נפתלי בנט בריאיון עם ניסים משעל מאת ד"ר נדיר צור

יודעי דבר באמנות הדיבור וברזי הצגתם של טיעונים מכירים תכסיסים אחדים שמוצגים להם למן ראשית לימודי הדיסציפלינה ובדרך-כלל מותירים את הנחשפים להם משתאים אל מול פשטותם ותחבולנותם. דוגמה לתכסיס היא פנייתו של דובר אל זולתו בשאלה הבאה: "האם שוב אתה משקר לחבריך?". אדם הנשאל שאלה זו וממהר להשיב לה עלול להילכד במלכודת שטמן לו השואל ולהסתפק בשלילת הקביעה. ואולם, שלילה שאינה מוחלטת מניה-וביה ואינה כופרת בהנחת היסוד החבויה בשאלה גוררת את אלה המאזינים לדו-שיח למסקנה שאמנם, הנשאל לא שיקר במקרה הנדון, אולם דפוס התנהגותו הוא של אדם המשקר תדיר לחבריו.

ניסים משעל נקט תכסיס זה בפתח ריאיון שזכה לפרסום רב ביותר בשל אמירותיו הברורות של יושב-ראש 'הבית הלאומי' נפתלי בנט שבמובחן ממרואיינים אחרים לא עמעם וטשטש את מסריו. בראשית השיחה שב משעל וחזר על ההנחה שנתניהו פיטר [=זרק] אותו מלשכתו, עת היה ראש האופוזיציה. ניסיונותיו של בנט להוכיח בתשובותיו שלא דבק בו רבב בעת שעבד במחיצת נתניהו ושיחסיהם אינם גרועים כפי שמצטייר מן התקשורת וכפי שניכר מן השאלות, לא מחקו את הנחת היסוד החבויה בניסוחי המראיין, הגם שמשעל חזר פעמים אחדות על המונחים – פיטר, זרק, "נתניהו העזיב אותך", "הראה לך את הדלת החוצה".

ניסים משעל הוא מראיין עשיר בניסיון המצליח לדחוק את מרואייניו לפינה נטולת מגן המחייבת אותם להשיב לשאלותיו בלהט העימות הטלוויזיוני גם על שאלות שטוב היה לו לא היו משיבים להן ישירות, או היו משיבים לו נחרצות: "אינני משיב על שאלות היפותטיות". בנט נאלץ להתמודד עם השאלה הנוקבת - כיצד בכוונתו להגיב לפקודה משוערת לפנות מתנחלים מבתיהם. בדומה לתשובתו של אהוד ברק בריאיון לעיתונאי גדעון לוי בשאלה – כיצד היה נוהג לו היה פלסטיני והשיב שהיה מצטרף לאחד מארגוני הסירוב, השיב בנט כי היה מבכר שלא להיעתר לפקודה לפנות מתנחלים, אף במחיר כניסה לכלא.

תשובתו הכנה של נפתלי בנט אפשרה למתחריו, למבקריו ולדורשי רעתו מימין ומשמאל להיאחז בסוגיה מצפונית ונפתלת ולהצליף בו חזור והצלף. לא אחת ולאחר הריאיון הוצאו דבריו מהקשרם ובפיו הושמו קביעות שלא ניכרו בניסוחיו המקוריים. בנט לא קרא לסירוב כולל, אלא הביע את אשר עם ליבו ועם ערכיו הפרטיים בעניין פקודה שאינה מתיישבת עמם. בנט הבהיר כי סירוב הוא מעשה 'המובנה' בתהליך מתן פקודות קיומן, או הפרתן. ואולם, מתנגדיו העדיפו לפרוץ את תיבת הפנדורה הקשורה ל'סרבנות מצפון' ולקיום פקודות חמקמקות אם 'דגל שחור מתנוסס מעליהן', אם הן נגועות בפוליטיקה ואין חובה להשית אותן בשל צרכי השעה הצבאיים והביטחוניים.

אף שבנט הביע את עמדתו השיפוטית הפרטית הוא לא השכיל להעניק לה ערך אשר חורג מדעת יחיד, הן בשל יוקרתו ודימויו בתור מפקד ביחידה מובחרת, הן בשל עמדתו בתור יושב-ראש של רשימה המתמודדת בבחירות לכנסת, המקובלת בסקרים וזוכה בהם לאחוזים נדיבים.  

במהלך הריאיון הטיח ניסים משעל בנפתלי בנט את הדברים הבאים: "אתה מורח";  "אתה לא מתמודד עם העובדות"; "סוף סוף אתה מודה בדבר שאתה אמרת"; "אל תפחיד אותנו בבקשה"; "לא זאת הייתה השאלה"; "הריאיון לא יתנהל כך"; "אני שואל שאלות ואתה מוכר לי סיסמאות"; "בוא תגמור עם כל הסיסמאות ואז נתחיל את הריאיון"; "נתניהו לו רואה אותך ממרחק מטר"; "זה הגיוני שאדם שפיטר אותך ייקח אותך לממשלתו ?"; "אתה מוכר אשליות לציבור"; "את הקלישאה הזאת אני מכיר"; "אתה חי בעולם אוטופי"; "נתניהו מבין את מה שאתה לא מבין"; "חלומות באספמיה"; "אל תמרח ובלי נאומים".

דומה כי נפתלי בנט לא התכונן כראוי לריאיון עם שועל ראיונות כניסים משעל. חמוש ביהירות של פוליטיקאי צעיר שממריא על כנפי ההצלחה בסקרים ולוקה בכנות לא אופיינית לפוליטיקאים בא בנט לאולפן 'משעל חם' והעניק למשעל שואו שלא נראה בכל יום ויום בערוצי החדשות. נפתלי בנט ככל הפוליטיקאים הממהרים לאולפני הטלוויזיה ומתראיינים תחת כל עץ רענן, לעתים בלא שהם מתכוננים לריאיון ובפתח האולפן מקשים "על מה אנחנו מדברים היום?" יותר מאשר ביקש לקיים שיח רציונלי של שאלות ותשובות סדורות שאף להחדיר מעל גבו של המראיין רצף של הצהרות וקביעות שיזכרו היטב ב'יום הבוחר'. בדומה ליריבו יאיר לפיד המבטיח 'פוליטיקה חדשה' או 'פוליטיקה אחרת' קשה היה למצוא בריאיון זה עם נפתלי בנט סממנים של פוליטיקה מזן לא מוכר.

ד"ר נדיר צור - עמית וחוקר נלווה במכון ע"ש הרי ס. טרומן למען קידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים; חוקר אורח במרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, באוניברסיטת בן גוריון בנגב. תחומי מחקריו - פסיכולוגיה פוליטית, רטוריקה ככלי השפעה של מנהיגים וממדים פוליטיים ופסיכולוגיים של ביטחון לאומי.  מספריו: רטוריקה פוליטית (2004), האיש שהתיר את הרצועה  (2006),  אזהרת מסע (2012).