נתניהו: נאום שדרות 2014 מאת פרופ' יהושע גתי

הכנס מתקיים בנגב, והנאום מוקדש לפיתוח הנגב, חבל הארץ הגדול והצחיח , ולא רק מבחינה גיאוגרפית אקלימית, המשתרע על כשישים אחוז משטח מדינת ישראל. נתניהו נושא נאום אפודיקטי, קרי, נאום שבח מובהק, שמטבעו איננו נכנס לעימותים, אלא פניו מיועדות לעתיד, להציג עולם של חזון. ומאחר ונושא הנאום הוא ראש הממשלה, החזון אמור להיות לאומי, כולל. החזון אמור להתחבר עם הקהל, כשהוא מתווה לקהל כיוון משמעותי עבורו, ומענה לחסר עכשיו. יש עתיד, יש תקווה.

נתניהו מגיב על שורה מהנושאים הקשים החושפים את הנגב בערוותו: ניתוק מהמרכז, הצפה בפליטים זרים, בעיית ביטחון אקוטית, דיור, אי תעסוקה . הוא עושה זאת בלשון נהירה נטולת מטפורות. הנואם איננו נופל במלכודת האנאלוגיות והדימויים של עולם טוב יותר, העלולים בלשונם הפיוטית להמריא בכנפי הדמיון ולהישמע כלא ריאליים, הזויים. נתניהו נוקט בשפה מעשית המעניקה יתר אמינות לדבריו, כמציאות מתרקמת. ועם זאת, לשונו איננה פרוזאית גרידא, איננה משעממת, והיא רוויה בהבעות אמוציונאלית, שיעודן להלהיב. לשון זו בנויה ממספר מילות מפתח החוזרות ונשנות בצרופים של פריחה, מהפכה, מהפכה בעיצומה, עצמה. אלו הן מילים טעונות של שינוי טוטאלי המלופף בכוח, חוזק להטעמה. כלומר, נאום שאיננו מתרפק אלא משקף דינמיות עשייתית. השומעים אמורים להיתפס לתיאור המהפכני עצמתי דרך החזרה על המילים המנחות : עצמה, מהפכה, פריחה:

אישה אחת אמרה לי: פעם הייתי צריכה לקחת חצי יום כדי להגיע לת"א - היום אני עושה את זה בשעה אחת.   ותודה לך שהעלית את שדרות על הפסים. אמרתי לה: אנחנו מעלים את כל המדינה על הפסים, על פסי הרכבת, פסי צמיחה, פסי פריחה. ואנחנו הכרזנו כמובן על היעד הזה כיעד לאומי, אנחנו נעשה אותו במלוא העוצמה.

הנאום מרגיע: ננקטות פעולות אפקטיביות לפיתרון בעיית ההגירה החובקת, והנגב ישמור מעתה על מעמד של מדינה יהודית, אומר נתניהו, וגם הביטחון יתחזק על ידי הבטחה שעל כול הטרדה תבוא מהלומה ישראלית ניצחת. הממשלה, מודיע נתניהו, משקיעה הון עתק ברשתות הנגב, ונתניהו נוקב בסכומים של מיליארדים.

נתניהו מציג את חזון הנגב בתמונה פסטוראלית, בית וגן, ותודות למאמצי הממשלה  אפשר יהיה לעבוד מהבית, מעין חזון אחרית הימים, תודות למהפכת הסייבר המקיפה, תודות למאמצי הממשלה, את הארץ כולה מקרית שמונה ועד אילת. באר שבע תיהפך למרכז עולמי של מהפכת הסייבר, והחברות הבינלאומיות המובילות כבר הודיעו שהן מתעתדות לתקוע יתד במרכז הבאר שבעי הקם. הכלכלה האמיתית, גורס נתניהו, בנויה על האינטרנט. ומה עוד שאוניברסיטת הנגב מעניקה שנת לימוד חינם. עלו לנגב, קורא נתניהו .

הכול טוב, הכול חיובי, הכול מלהיב. אין לי ספק ששומעיו של נתניהו בועידת שדרות התפעלו מהחזון המועלה בפניהם. אבל למי כוון הנאום? הוא מכוון לאותם עולים לנגב שיצטרפו לאוכלוסיה הקיימת. ומה על האוכלוסייה הקיימת והאם כולם יחיו מהאינטרנט, יושבים ספונים בבתיהם או תחת העץ בגן ועובדים? אפשר להרחיב בתיאור המצב הקשה של הנגב, ונתניהו כיוון לשכבה מצומצמת של אוכלוסיה משכילה והפער עם המציאות הקיימת על האוכלוסייה שאיננה מיועדת לעסוק באינטרנט כמחיה הוא עצום. בנדון זה עסק לאחרונה פרופסור דן בן-דוד, מנהל מכון טאוב, הגורס

שיש פה שתי מדינות: מדינה אחת היא הסטארט-אפ ניישן, והמדינה השנייה לא מקבלת תנאים וכלים לעבוד במשק מודרני, והיא ענקית(הארץ חינוך, 24 במארס, 2014).

זוהי בעיית הפריפריה ,הנגב. לא חיזוק הסטארט-אפ שיסתדר בעצמו אלא העצמת הזועקים להזדמנות הגדולה, שאינם יכולים לדלג מיד לממלכת האינטרנט. נאום שדרות זה אינו אלא אשליה, ובפרט כנאום אפודיקטי, שאמור היה להזניק ולהלהיב את השכבות החלשות שאוכלוסיית הנגב משופעת בהם. ולא הזכיר ולא התייחס הנואם לבדואים הנחשלים, שלגביהם ההבטחה לנגב יהודי היא צורמת, ופרנסת האינטרנט על הרכבת המהירה לשדרות היא לעג לרש. 

ראשי-מדינה בתור סטנד-אפיסטים מאת – ד"ר נדיר צור

זאק גאליפיאנאקיס  (Zachary Gelifianakis) הוא שחקן ובדרן (Stand-up comedian) אמריקני. זה זמן הוא מככב במשדר אירוח פרודי במרשתת בשם 'בין שני שרכים' (Between Two Ferns). בין השאר, הוא מראיין בו שחקנים, אנשי ציבור וידוענים. הראיונות נושאים אופי סטירי, השאלות בוטות ומביכות והשיחה המצולמת בין שני עציצי שרך, גולשת לעתים מעבר להגיון. אורח המשדר ב-11 במארס 2014 היה נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה.

אין זה מובן מאליו שנשיא יתארח בתכנית בידור באינטרנט. אולם, אחוזי הצפייה הגבוהים של התכנית, גרמו ליועצי התקשורת בבית-הלבן להאמין שגם זו דרך להזרים מסרים לפלחי אוכלוסים שאינם מקובלים כשכיחים.  "אנחנו תמיד מחפשים דרכים לפרוץ עם המסר שלנו", אמר יועץ הנשיא לענייני תקשורת.

"איך זה מרגיש להיות הנשיא השחור האחרון?". נשאל הנשיא. אובמה שלבטח התכונן היטב למופע המוזר השיב: "זו הפעם האחרונה שאתה מדבר עם נשיא". כאשר שאל המראיין: "אתה גולש לאתרים רגילים, או נשאר בתחום הממשלתי?", ניצל הנשיא את ההזדמנות שניתנה לו בשאלה התמוהה והיפנה את השואל ואת הצופים לאתר תכנית הבריאות הנשיאותית (Obamacare). אחרי ככלות הכל, זו הייתה מטרת הנשיא בלכתו לתכנית. גאליפיאנאקיס לא נותר 'חייב' ואמר בתגובה: "הנה זה, קדימה - דחוף את מה שהגעת לכאן לקדם".

מביך היה גם להיווכח שנשיא ארצות-הברית מנסה לסנוט במראיין, משל היה נשיא רוסיה, או נשיא הרפובליקה העממית של סין. אובמה הפטיר, כי לדעתו בראדלי קופר היה טוב ממנו בסרט 'לפני החתונה עוצרים בווגאס' – סרט שהמראיין כיכב בו.

אין זו הפעם הראשונה שברק אובמה מתארח בתכניות אירוח ליליות, בערוצי בידור ומוזיקה ואפילו בתכנית ששודרה ברשת החברתית - 'פייסבוק'. אובמה גם אינו הנשיא הראשון שמנצל כלים אלה להגיע לציבור הרחב. קדמו לו הנשיאים – ג'ורג' בוש וביל קלינטון. "השינויים בתרבות ההמונים ובדרך שהציבור ניגש לבידור ולמידע מצריכים אסטרטגיות חדשות", קבע יועץ תקשורת בזמנו של הנשיא קלינטון.

ימים ספורים לאחר הופעתו של הנשיא אובמה בתכנית ששודרה באתר 'בדיחה או מוות' (Funny or Die), הופיע ראש-הממשלה, בנימין נתניהו בתכנית הסטירה – 'מצב האומה'. נתניהו שאינו מרבה להתלוצץ עם מראייניו, הלך לתכנית במלאת שנה לממשלתו השלישית, לא בימים קלים לו – מול התקשורת.

'מצב האומה' משודרת בערוץ המסחרי ונחשבת לתכנית בידור. אולם, דומה כי העושים במלאכתה הם שמתבשמים מיצירתם הרבה יותר מקהל היעד האמור להעלות חיוך על פניו בזכות ניסיונותיהם הפשטניים לגרום לו לצחוק.

נתניהו ביקש להציג בתכנית חזות רכה, חסרת עכבות ואנושית השונה מדימויו הממלכתי, המגושם והנוקשה. בלא-ספק גם הוא בדומה לאובמה נערך למפגש. כבר בראשית השיחה משנשאל מה ברצונו לשתות, השיב נתניהו לקול צחוקם המתוזמן של מראייניו, כי היה מבקש 'קפה הפוך' עם חלב משקית – ברמז מעין שובבני לתלונתו של 'אב הבית' בבית ראש-הממשלה שהגיש תביעה ובה כלל תיאור המאשים את אשת ראש-הממשלה בהעדפת אריזות קרטון על שקיות חלב, ובהשכמתו בשלוש לפנות בוקר – רק כדי להעמידו על טעותו ברכישת חלב בשקיות.

מראייניו של נתניהו ב'מצב האומה' היו 'עדינים' בהשוואה להתנהגותם כלפיו בתכניות הסדרה. ראש-הממשלה ניצל את הופעתו להגיב על ההתקפות הפומביות נגד רעייתו. "להיות ראש ממשלת ישראל זה התפקיד הכי קשה בעולם, אך קשה ממנו להיות אשת ראש ממשלת ישראל" קבע נתניהו. בהתייחסו לתכנית הגרעין האיראנית ולמאבקו האישי בתכנית ובפעילות הבין-לאומית לסכלה, אמר ראש-הממשלה: "במשמרת שלי אני אדאג להמשך קיומה של מדינת היהודים".

נתניהו – 'המסביר הלאומי' לא הצטיין בתור בדרן. הוא נראה מאולץ, תוהה מה לו ולחבורת המצחיקנים הזחוחה וניסה לשוות לעצמו דמות משוחררת, חברמנית המעורה היטב בחוג מעצבי דעת-הקהל וידועניה.

אחדים מצופי 'מצב האומה' שבחרו לדלג בין הופעת נתניהו לשידור משחק הכדורגל עתיר ה'רייטינג' בין קבוצות ברצלונה לריאל-מדריד בליגה הספרדית זכרו ודאי את מופע הפרידה המתוקשר של נתניהו מראש-הסגל וממנהל לשכתו, גיל שפר, שבו 'ניצח' ראש-הממשלה על חבורת זמר מאולתרת מאנשיו שהשמיעה שיר פרידה לשפר. בין הנותנים קולם בשיר היה גם ראש-הממשלה שבלט בגון קולו הנמוך.

קשה שלא לתהות האם בתקופתנו נמדד ראש מדינה בכישרונותיו הבידוריים ?! מן הראוי לציין, כי אחד המבחנים המאפשרים לציבור להכיר את מנהיגיו הוא – הדיבור. שכן המעשה אינו נגלה תמיד לעין בזמנם. התהליכים בחברה הם ממושכים ויגעים. תוצאות המעשים נחשפות רק כעבור זמן ונודעות בציבור באיחור רב לאחר שהתפוגגו ההבטחות המפוזרות לעייפה.

ראש-מדינה, או פוליטיקאי נמדדים ברטוריקה שבפיהם. כך מוצא הציבור עצמו מתמודד עם חלקי לשון ה'מכשפים' את נפשו בדברי נועם ובהתחייבויות לעתיד טוב יותר - הערבים לאוזנו. משום-מה אף שאפלטון ראה בהומור איוולת וקלקול ואריסטו כלל את הצחוק בממלכת הכיעור, ההומור על גווניו השונים נפוץ מאוד ברטוריקה ומקובל לראות בו היום כלי שעשוי לשנות עמדות והתנהגות, באמצעות פנייה אל הרגש ובה בשעה אל ההיגיון.

ההומור המופק ממעשה מבדח, מיצירת מצבים מעוררי צחוק, משזירת אמירות הומוריסטיות, עשוי לגרום לשינויים באתוס, בפאתוס ובלוגוס - שלושת רכיבי היסוד של הרטוריקה על פי אריסטו. מן הראוי לציין, כי הומור כשלעצמו אינו משפיע על הנמענים, אולם שזירתו בעת הצגת טיעונים עשויה להגביר את תשומת הלב, לשבור מחיצות, לקרב  ולהעניק תחושת שיתוף, להבנות מצבים אינטימיים, לערער מוסכמות מקובלות ולעודד נמענים למחשבה נוספת. ההומור מצמצם את ה'חיסון' נגד עמדות מנוגדות; פורק רגשות, מפשט רעיונות מורכבים, משנה דימויים. מיוחס לצ'רצ'יל ההיגד: "הומור הוא הפלפל של הדיבור והתבלין של החיים".