אובמה בנאום 2014 לאומה מאת פרופסור יהושע גתי

נאום האומה של אובמה שנישא בשבוע החולף הוא נאום האמור לרגש ואף להוזיל דמעות. זהו נאום המושתת על אמוציות חזקות המפעיל את מרכיב הפתוס שאריסטו הדגיש את חשיבותו הגדולה, וכשאובמה  גם נתון להתקפות בלתי פוסקות מהרפובליקאים השולטים בבית הנבחרים והמחבלים ביוזמותיו.

אובמה איננו יוצא בהכרזות אידיאולוגיות על הפילוסופיה החברתית סוציאלית שלו אבל מרבית נאומו שרויה באווירה הסוציאלית חברתית. האסטרטגיה הרטורית בה נקט היא הבאת דוגמאות אישיות, שרטוט מרטיט של יחידים, שהם בתחתית הסולם האקונומי והם נאבקים על קיומם ובזכות גישתו הרגישה לסבלה של האם המגדלת בגפה את ילדיה, של המשפחה שנפגעה במשבר הכלכלי ומאבדת כמעט את ביתה עקב עול המשכנתא, על האם המאושרת שבנה חולה האסטמה קיבל בפעם הראשונה את הרפואה החיונית ללא תשלום, בזכות חרדת הממשל אנשים אלה עומדים איתן על רגליהם. הוא מעלה על נס מהגרים "שעשו את זה" הודות למערכת החינוך האמריקאית ומסירותם של מורים מחוננים. אובמה מציג בהוקרה רבה מעסיק של עסק קטן שמשרווח לו מעט העלה מיד את שכר המינימום של עובדיו והממשל הולך בעקבותיו. אובמה מציג מערכת שלטונית שטובת האזרח הקטן היא בראש מעייניה ותמיכת הממשל מזריקה דם חדש לעורקים הנאנקים של בני החברה. ועוד היד נטויה מבטיח אובמה. הוא מצביע על שיתוף פעולה של מושל מדינה שמרנית רפובליקאית שעובד עם הממשל בסיוע לנזקקים ויוצר אחווה בין המחנות הניצים.

זהו נאום סוציאליסטי למופת. נאום הפורץ את מחסומי המפלגתיות כיון שהוא נאום אנושי מאד והסבל האנושי מובלט ומי יעזור אם לא המדינה בהנהגת אובמה.

גם כשהוא מדבר כבר – ולא הרבה – על מדיניות החוץ שלו הוא מצביע על מדיניותו להימנע עד כמה שניתן ממלחמות נוספות והוא איננו עושה זאת דרך ניתוח פילוסופי של מלחמה צודקת או היפוכה (כפי שעשה להפליא בנאום אוסלו שלו בקבלת פרס נובל לשלום). הפעם הוא מספר על חייל צעיר אותו פגש בביקורו באפגניסטן, והיה זה חייל חזק וגמיש, כולו שופע חוסן ובריאות והנה אסון החייל נפגע קשות ממוקש. הוא איבד את עינו והוא משותק בחצי גופו. אבל הוא מצוי באולם והקהל צופה בו ומריע לו. זוהי דרכו הרטורית של אובמה להדגים עד כמה צריך לחסוך במלחמות. ראו נגד עיניכם כול הקוראים לפעילויות צבאיות את החייל עצמו, את המחיר האנושי של החיילים הלוחמים.

לאובמה אויבים פוליטיים קשים. הוא יכול לבחור בטקטיקה רטורית של הפרכת הביקורת אבל הוא נקט כאמור באסטרטגיה רטורית שונה: שרטוט אנושי של דרמות אנושיות הנפתרות ומתחסלות על ידי ממשל נאור הקשוב לאזרח באשר הוא.

אובמה בחר שלא לדבר עם קוראי wall street המעונבים. הוא דיבר אל אלה שהוא אחראי לרווחתם שלולא משטרו היו נמקים בסבלותיהם.

אותי הנאום ריגש. הלוואי אצלנו נאומים אנושיים מרטיטים כאלה.

אובמה - נאום מצב האומה 2014 – נאום תקוות מאת ד"ר נדיר צור

נשיאי ארצות-הברית נושאים בכל ראשית שנה נאום מקיף על מצבה של האומה ועל תכניותיהם לשנה הנכנסת. הראשון לשאת נאום זה ב-1790 היה הנשיא ג'ורג' וושינגטון. כמעט כל 44 נשיאי ארצות הברית ב-224 השנים מאז שמרו על מנהג חשוב זה. הנאום נישא במהלך חודש ינואר לפני מושב משותף של חברי הסנאט ושל בית הנבחרים, משודר זה 92 שנה ברשתות רדיו ומאז 1947 הוא מוקרן בטלוויזיה. בשתיים-עשר השנים האחרונות הנאום מועבר בשידור גם במרשתת.

 

השנה נישא 'נאום מצב האומה' (State of the Union address) ב-28 בינואר.

 

נאומו של הנשיא כהה העור הראשון שזכה לתקופת כהונה שנייה בבית-הלבן הצטיין הפעם לא בהבטחות מעשיות רבות, אלא בהענקת תקווה ואופק לחלום האמריקני ולערכי הדמוקרטיה הגדולה בעולם. חלקו הראשון יוחד לענייני פנים ובהם: כלכלה - שכר ותעסוקה, חינוך ובריאות. בענייני החוץ והביטחון בחר ברק אובמה להשמיע שוב באוזני האומה את עיקרי משנתו המבכרת דיפלומטיה ותמרונים מדיניים על הפעלת כוח כופה בלחימה, בין-השאר בנוגע לאיראן ולסוריה; וכן גם על פעולות הממשל במלחמה בטרור, בין-השאר בנוגע להמשך הלחימה באפגניסטן.

 

מאז החלה תקופת כהונתו השנייה אובמה מוצא עצמו עוד ועוד נאבק ביריביו בקונגרס בעיקר בענייני פנים, אך לא רק בהם. בשנה השישית לכהונתו אמור הנשיא להמשיך במערכה הפרלמנטרית במטרה לספק לממשל בהנהגתו כלים חוקיים לצמצום פערי השכר, לחיזוק מעמד הביניים, לשפר את צמיחת המשק ולהקטין את רווחי התאגידים ואת הסחרחרת בשוק-ההון. תשעה חודשים לפני 'בחירות אמצע הכהונה' לבתי הקונגרס בנובמבר 2014, מקווה אובמה למנוע את הכשלת המגעים הדיפלומטיים עם איראן בעניין תכנית הגרעין שלה בהטלת עיצומים נוספים, וכן יתמיד במה שכבר זכה לכינוי 'דוקטרינת אובמה', קרי, הימנעות משימוש בנשק בסכסוכים בין-לאומיים ובמקום זאת, ניהול דיפלומטיה נמרצת ורבת-עוצמה.

This can be a breakthrough year for America. After five years of grit and determined effort, the United States is better-positioned for the 21st century than any other nation on Earth.

כמי שלא רווה נחת מן האופוזיציה הרפובליקנית בכל הנוגע לאישור תקציב המדינה, הפעיל הנשיא 'רטוריקה מחבקת' ונקט מתק שפתיים כדי לגייס את יריביו ולהניעם להתפשר עם עקרונותיו ולהכריע במשותף למען האומה האמריקנית. למעשה, קטעים נרחבים מן הנאום יוחדו לשכנוע בתי הנבחרים שלא לעמוד בדרכו בתכניותיו – שלדידו הם מן-הסתם לטובת האומה:

As President, I’m committed to making Washington work better, and rebuilding the trust of the people who sent us here. I believe most of you are, too. Last month, thanks to the work of Democrats and Republicans, this Congress finally produced a budget that undoes some of last year’s severe cuts to priorities like education. Nobody got everything they wanted, and we can still do more to invest in this country’s future while bringing down our deficit in a balanced way. But the budget compromise should leave us freer to focus on creating new jobs, not creating new crises.

לאחר פניה אל ההיגיון נקט אובמה פנייה אל רגשות נמעניו:

Let’s make this a year of action. That’s what most Americans want – for all of us in this chamber to focus on their lives, their hopes, their aspirations. And what I believe unites the people of this nation, regardless of race or region or party, young or old, rich or poor, is the simple, profound belief in opportunity for all – the notion that if you work hard and take responsibility, you can get ahead.

הנשיא הציג בהמשך מתווה להגברת הצמיחה ולחיזוק מעמד-הביניים. ואולם, הוא סמך לו רמז על כוחו לפעול גם בלא חקיקה המחייבת שיתוף פעולה פרלמנטרי:

What I offer tonight is a set of concrete, practical proposals to speed up growth, strengthen the middle class, and build new ladders of opportunity into the middle class. Some require Congressional action, and I’m eager to work with all of you. But America does not stand still – and neither will I. So wherever and whenever I can take steps without legislation to expand opportunity for more American families, that’s what I’m going to do.

כמנהגו בנאומים משלב הנשיא ה-44 של ארצות-הברית סיסמאות קליטות המובנות לכל מגזר ולכל פרט ואינן שנויות במחלוקת. הסיסמאות הן מטבע עובר לסוחר וימין או שמאל פוליטיים יכולים לקבלן בלא עוררין. בכל מקרה והקשר הן משרתות את הנואם המנסה להשפיע על נמעניו וללכדם סביבו:

Opportunity is who we are. And the defining project of our generation is to restore that promise.

אובמה שטח את תכנית הממשל בנוגע ליזמים בכלל ולבעלי עסקים קטנים בפרט. זאת, בעולם של כלכלה גלובלית:

Over the past five years, my administration has made more loans to small business owners than any other. And when ninety-eight percent of our exporters are small businesses, new trade partnerships with Europe and the Asia-Pacific will help them create more jobs. We need to work together on tools like bipartisan trade promotion authority to protect our workers, protect our environment, and open new markets to new goods stamped “Made in the USA.” China and Europe aren’t standing on the sidelines. Neither should we.

We know that the nation that goes all-in on innovation today will own the global economy tomorrow.

ושוב פונה הנשיא ליריביו בקונגרס:

Congress should undo the damage done by last year’s cuts to basic research so we can unleash the next great American discovery – whether it’s vaccines that stay ahead of drug-resistant bacteria, or paper-thin material that’s stronger than steel. And let’s pass a patent reform bill that allows our businesses to stay focused on innovation, not costly, needless litigation.

דוגמה נוספת לשילובן של סיסמאות קליטות בנאום מופיעה בהמשך, בענייני קיימות ואיכות סביבה. הסיסמה מזכירה ודאי לרבים את הסיסמה במסע הבחירות שהביאה את אובמה ללשכתו בבית-הלבן:

Climate change is a fact. And when our children’s children look us in the eye and ask if we did all we could to leave them a safer, more stable world, with new sources of energy, I want us to be able to say yes, we did.

ומן הכלל אל הפרט. אובמה נוקט בדוגמה יחידנית של אם לשני בנים צעירים  שמאז היותה נערה עבדה למחייתה. היא למדה בקולג', לא נהנתה מכספי הממשל למובטלים. אשתקד רכשו היא ובעלה את דירתם הראשונה מכספי החסכונות שהצליחו לאגור. ואז, מתאר הנשיא מפנה בסיפורה של הגברת מיסטי דה-מארס ושוטח את התיאור הבא:

A week later, budget cuts claimed the job she loved. Last month, when their unemployment insurance was cut off, she sat down and wrote me a letter – the kind I get every day. “We are the face of the unemployment crisis,” she wrote. “I am not dependent on the government…Our country depends on people like us who build careers, contribute to society…care about our neighbors…I am confident that in time I will find a job…I will pay my taxes, and we will raise our children in their own home in the community we love. Please give us this chance.”

Congress, give these hardworking, responsible Americans that chance. They need our help, but more important, this country needs them in the game.

בענייני חינוך הוסיף אובמה וגייס לכך את יוקרתה של רעייתו, מישל:

Michelle and I want every child to have the same chance this country gave us. But we know our opportunity agenda won’t be complete – and too many young people entering the workforce today will see the American Dream as an empty promise – unless we do more to make sure our economy honors the dignity of work, and hard work pays off for every single American.

אחד מקשייו של הנשיא בתקופת כהונתו הראשונה וביתר שאת בשנייה הוא בלא ספק המאבק עם יריביו הרפובליקנים על החלתו של חוק הבריאות:

Because of this law, no American can ever again be dropped or denied coverage for a preexisting condition like asthma, back pain, or cancer. No woman can ever be charged more just because she’s a woman. And we did all this while adding years to Medicare’s finances, keeping Medicare premiums flat, and lowering prescription costs for millions of seniors.

ב-14 בדצמבר 2012 ארע בניו-טאון שבקונטיקט אחד ממסעות ההרג המזעזעים ביותר הפוקדים את ארצות-הברית מעת לעת. צעיר בגיל 20 שהיו ברשותו שני אקדחים ורובה רצח את אמו ואחר-כך 20 תלמידי בית ספר בגילאי חמש עד עשר ועמם שישה מבוגרים. הרצח בבית-הספר סנדי-הוק העלה שוב את הכוונה להגביל מכירת נשק לאזרחים מן השורה. תעשיית ייצור הנשק מתנגדת לכך לא בלא סיוע פרלמנטרי של הימין הפוליטי:

I intend to keep trying, with or without Congress, to help stop more tragedies from visiting innocent Americans in our movie theaters, shopping malls, or schools like Sandy Hook.

 

חלקו השני של הנאום יוחד לענייני חוץ וביטחון ונפתח בדיווח על אינפורמטיבי על המשך ניסיונותיו של אובמה להשיב את חיילי ארצות-הברית מאפגניסטן:

When I took office, nearly 180,000 Americans were serving in Iraq and Afghanistan. Today, all our troops are out of Iraq. More than 60,000 of our troops have already come home from Afghanistan. With Afghan forces now in the lead for their own security, our troops have moved to a support role. Together with our allies, we will complete our mission there by the end of this year, and America’s longest war will finally be over.

משנתו של ברק אובמה היא להמעיט בהפעלת כוח צבאי ולבכר פעילות דיפלומטית על כל מעשה מלחמתי. בהכירו את העיקרון שאותו טבע ההוגה הפרוסי קרל פון קלאוזוביץ בספרו 'טיבה של המלחמה' ושבה קבע ש"המלחמה היא המשך המדיניות בדרכים אחרות" [Der Krieg ist eine bloße Fortsetzung der Politik mit anderen Mitteln], אובמה מאמין שאם אכן המלחמה היא כלי בתהליכים מדיניים מדוע שלא לעקפה, לפסוח עליה, להימנע ממנה ולעשות שימוש בהרתעה בלא מלחמה. את 'הניצחון' בשדות הקרב והקטל אפשר לדעת אובמה להשיג במילים ובהצהרות ולא בהכרח רק בטילים ובהפצצות. הדברים מתקשרים הן לסוריה, הן לאיראן, הן למלחמה שהכריז קודמו ג'ורג' בוש נגד הטרור מיד לאחר אירועי האחד-עשר בספטמבר 2001:

As Commander-in-Chief, I have used force when needed to protect the American people, and I will never hesitate to do so as long as I hold this office. But I will not send our troops into harm’s way unless it’s truly necessary; nor will I allow our sons and daughters to be mired in open-ended conflicts. We must fight the battles that need to be fought, not those that terrorists prefer from us – large-scale deployments that drain our strength and may ultimately feed extremism.

הנשיא נדרש בשל גילוייהם של אדוארד סנואדן ושל ג'וליאן אסנג' להסביר את פעילות המודיעין של ארצות-הברית שאינה מכבדת תמיד זכויות-אדם:

Working with this Congress, I will reform our surveillance programs – because the vital work of our intelligence community depends on public confidence, here and abroad, that the privacy of ordinary people is not being violated

בנוגע ל'יוזמת קרי' היוצא ובא לישראל ולרשות הפלסטינית, אמר הנשיא:

As we speak, American diplomacy is supporting Israelis and Palestinians as they engage in difficult but necessary talks to end the conflict there; to achieve dignity and an independent state for Palestinians, and lasting peace and security for the State of Israel – a Jewish state that knows America will always be at their side.

אובמה הציג כהישג את הסכם הביניים עם איראן לעצירת תכנית הגרעין שלה:

As we gather here tonight, Iran has begun to eliminate its stockpile of higher levels of enriched uranium. It is not installing advanced centrifuges. Unprecedented inspections help the world verify, every day, that Iran is not building a bomb. And with our allies and partners, we’re engaged in negotiations to see if we can peacefully achieve a goal we all share: preventing Iran from obtaining a nuclear weapon.

לספקנים מבין חברי הסנאט ובית-הנבחרים וכן לציבור בישראל המפקפק בסיכוי הדיפלומטי לעצור את איראן בדרך להתחמשותה בנשק להשמדה המונית, אמר בהזכירו את קודמיו, קנדי ורייגן שנשאו ונתנו עם ברית-המועצות:

These negotiations do not rely on trust; any long-term deal we agree to must be based on verifiable action that convinces us and the international community that Iran is not building a nuclear bomb. If John F. Kennedy and Ronald Reagan could negotiate with the Soviet Union, then surely a strong and confident America can negotiate with less powerful adversaries today.

בספרו השלישי על 'רטוריקה' דן אריסטו באמצעים האמנותיים האופייניים   שבהם ראוי לו לנואם לנקוט להבעת הרעיון שבכוונתו להפיץ ושאותו הוא שואף להנחיל לקהל נמעניו. אריסטו הגדיר אמצעים אלה במונח - סגנון: "פרושו של סגנון (Style) הוא שאין זה די לדעת מה לומר, כי אם יש לומר זאת בדרך נכונה". לדידו, נודעת חשיבות למבנה הנאום, כלומר לדרך חלוקתו (Arrangement).  אריסטו הציע את המבנה הבא: מבוא Prooimion)), הצגת הנושא (Prothesis), התיאור (Diegesis), העלאת טיעונים (Pistis), וסיום (Epilogos). פרק המבוא נועד לרוב לעורר את תשומת לב הנמענים, להגדיר את מטרות השמעת הנאום, או לרומם את תדמיתו של הנואם עצמו. לפרק התיאור יש בסוגים שונים של רטוריקה תפקודים שונים: בנאומים-פוליטיים למשל, הדנים בעניינים עתידיים, משמש (התיאור) סיפור-המעשה קנה-מידה להערכת מצבים, או אמצעי לתקוף בני-אדם או עניינים שנויים במחלוקת. פרק הסיום נועד לזכות באהדת קהל המאזינים, להעלות בהם את סף הרגש לכדי הִפּעלות ולשוב ולרענן באוזניהם פעם נוספת לפני סיום את תמצית המסר.

 

אובמה הביא לקראת סוף נאום מצב האומה 2014 את סיפורו הפרטי של סמל קורי רמסבורג לוחם ששב משדה הקרב באפגניסטן כשהוא פגוע ראש ומחוסר הכרה. לאחר שורה ארוכה של ניתוחים ואשפוז מתמשך בבית-חולים הוא שב להכרה, דיבורו שב אליו והוא מצליח להלך בכוחות עצמו. קורי נותר עיוור באחת מעיניו. הוא הוזמן להיות נוכח בנאומו של אובמה ובפיו הלקח מן הפציעה ומן ההחלמה: “Nothing in life that’s worth anything is easy”   

My fellow Americans, men and women like Cory remind us that America has never come easy. Our freedom, our democracy, has never been easy. Sometimes we stumble; we make mistakes; we get frustrated or discouraged. But for more than two hundred years, we have put those things aside and placed our collective shoulder to the wheel of progress – to create and build and expand the possibilities of individual achievement; to free other nations from tyranny and fear; to promote justice, and fairness, and equality under the law, so that the words set to paper by our founders are made real for every citizen. The America we want for our kids – a rising America where honest work is plentiful and communities are strong; where prosperity is widely shared and opportunity for all lets us go as far as our dreams and toil will take us – none of it is easy. But if we work together; if we summon what is best in us, with our feet planted firmly in today but our eyes cast towards tomorrow – I know it’s within our reach.