נתניהו: נאום שדרות 2014 מאת פרופ' יהושע גתי

הכנס מתקיים בנגב, והנאום מוקדש לפיתוח הנגב, חבל הארץ הגדול והצחיח , ולא רק מבחינה גיאוגרפית אקלימית, המשתרע על כשישים אחוז משטח מדינת ישראל. נתניהו נושא נאום אפודיקטי, קרי, נאום שבח מובהק, שמטבעו איננו נכנס לעימותים, אלא פניו מיועדות לעתיד, להציג עולם של חזון. ומאחר ונושא הנאום הוא ראש הממשלה, החזון אמור להיות לאומי, כולל. החזון אמור להתחבר עם הקהל, כשהוא מתווה לקהל כיוון משמעותי עבורו, ומענה לחסר עכשיו. יש עתיד, יש תקווה.

נתניהו מגיב על שורה מהנושאים הקשים החושפים את הנגב בערוותו: ניתוק מהמרכז, הצפה בפליטים זרים, בעיית ביטחון אקוטית, דיור, אי תעסוקה . הוא עושה זאת בלשון נהירה נטולת מטפורות. הנואם איננו נופל במלכודת האנאלוגיות והדימויים של עולם טוב יותר, העלולים בלשונם הפיוטית להמריא בכנפי הדמיון ולהישמע כלא ריאליים, הזויים. נתניהו נוקט בשפה מעשית המעניקה יתר אמינות לדבריו, כמציאות מתרקמת. ועם זאת, לשונו איננה פרוזאית גרידא, איננה משעממת, והיא רוויה בהבעות אמוציונאלית, שיעודן להלהיב. לשון זו בנויה ממספר מילות מפתח החוזרות ונשנות בצרופים של פריחה, מהפכה, מהפכה בעיצומה, עצמה. אלו הן מילים טעונות של שינוי טוטאלי המלופף בכוח, חוזק להטעמה. כלומר, נאום שאיננו מתרפק אלא משקף דינמיות עשייתית. השומעים אמורים להיתפס לתיאור המהפכני עצמתי דרך החזרה על המילים המנחות : עצמה, מהפכה, פריחה:

אישה אחת אמרה לי: פעם הייתי צריכה לקחת חצי יום כדי להגיע לת"א - היום אני עושה את זה בשעה אחת.   ותודה לך שהעלית את שדרות על הפסים. אמרתי לה: אנחנו מעלים את כל המדינה על הפסים, על פסי הרכבת, פסי צמיחה, פסי פריחה. ואנחנו הכרזנו כמובן על היעד הזה כיעד לאומי, אנחנו נעשה אותו במלוא העוצמה.

הנאום מרגיע: ננקטות פעולות אפקטיביות לפיתרון בעיית ההגירה החובקת, והנגב ישמור מעתה על מעמד של מדינה יהודית, אומר נתניהו, וגם הביטחון יתחזק על ידי הבטחה שעל כול הטרדה תבוא מהלומה ישראלית ניצחת. הממשלה, מודיע נתניהו, משקיעה הון עתק ברשתות הנגב, ונתניהו נוקב בסכומים של מיליארדים.

נתניהו מציג את חזון הנגב בתמונה פסטוראלית, בית וגן, ותודות למאמצי הממשלה  אפשר יהיה לעבוד מהבית, מעין חזון אחרית הימים, תודות למהפכת הסייבר המקיפה, תודות למאמצי הממשלה, את הארץ כולה מקרית שמונה ועד אילת. באר שבע תיהפך למרכז עולמי של מהפכת הסייבר, והחברות הבינלאומיות המובילות כבר הודיעו שהן מתעתדות לתקוע יתד במרכז הבאר שבעי הקם. הכלכלה האמיתית, גורס נתניהו, בנויה על האינטרנט. ומה עוד שאוניברסיטת הנגב מעניקה שנת לימוד חינם. עלו לנגב, קורא נתניהו .

הכול טוב, הכול חיובי, הכול מלהיב. אין לי ספק ששומעיו של נתניהו בועידת שדרות התפעלו מהחזון המועלה בפניהם. אבל למי כוון הנאום? הוא מכוון לאותם עולים לנגב שיצטרפו לאוכלוסיה הקיימת. ומה על האוכלוסייה הקיימת והאם כולם יחיו מהאינטרנט, יושבים ספונים בבתיהם או תחת העץ בגן ועובדים? אפשר להרחיב בתיאור המצב הקשה של הנגב, ונתניהו כיוון לשכבה מצומצמת של אוכלוסיה משכילה והפער עם המציאות הקיימת על האוכלוסייה שאיננה מיועדת לעסוק באינטרנט כמחיה הוא עצום. בנדון זה עסק לאחרונה פרופסור דן בן-דוד, מנהל מכון טאוב, הגורס

שיש פה שתי מדינות: מדינה אחת היא הסטארט-אפ ניישן, והמדינה השנייה לא מקבלת תנאים וכלים לעבוד במשק מודרני, והיא ענקית(הארץ חינוך, 24 במארס, 2014).

זוהי בעיית הפריפריה ,הנגב. לא חיזוק הסטארט-אפ שיסתדר בעצמו אלא העצמת הזועקים להזדמנות הגדולה, שאינם יכולים לדלג מיד לממלכת האינטרנט. נאום שדרות זה אינו אלא אשליה, ובפרט כנאום אפודיקטי, שאמור היה להזניק ולהלהיב את השכבות החלשות שאוכלוסיית הנגב משופעת בהם. ולא הזכיר ולא התייחס הנואם לבדואים הנחשלים, שלגביהם ההבטחה לנגב יהודי היא צורמת, ופרנסת האינטרנט על הרכבת המהירה לשדרות היא לעג לרש.