נאום הקרדיט: הבניית האתוס. מאת פרופ' יהושע גתי

נאום הבכורה של בני גנץ בכנסת 

(13 מאי 2019) [1]  

אני עומד כאן בפניכם – נרגש. היום נפתח באופן רשמי פרק חדש של חיי". "המסלול שעברתי, בין כפר אחים לכפר הירוק, משורות הצנחנים ללשכת הרמטכ"ל הכשיר אותי, עם כל רגב וכל שעל, עם כל לילה ארוך של קרב וכל בוקר מפכח של בחינת מאזן הכוחות – לשרת את ארצי".

"עם עזיבתי את המערכת הצבאית, הבנתי אט אט כי זוהי התכלית שלי", אמר גנץ. "בפשטות, אין דבר אחר שאוכל לעשות, שארצה להקדיש לו את חיי – מלבד עמי, מלבד החברה בה אני חי. אחרי 38 שנים שבהן שירתי את מדינת ישראל במדי צה"ל, אני שב, בתחושת זכות גדולה, לשרת אותה כחבר בכנסת ישראל. אני שב לשרת את המדינה ויוצא למאבק על דמותה, על נפשה ועל צלמה של מדינת ישראל".

 "אינני עומד כאן לבדי, אינני עומד כאן רק בשמי. אני עומד כאן בשם 1,125,881 הנשים והגברים אשר הצביעו כחול-לבן. אל הבית הזה מסתכלים, למעלה ממיליון ישראלים אשר הצביעו עבור שלום פנימי, עבור שלום חיצוני ועבור אחדות, אחווה ודרך ארץ. יש למעלה ממיליון בוחרים – מכל שכבות החברה הישראלית, ללא הבדל דת גזע ומין, שהצביעו עבור מדינה יהודית, דמוקרטית, חזקה, צודקת ומשגשגת".

"עומדים כאן למעלה ממיליון פטריוטים, שבונים, משרתים ואוהבים את המדינה אבל מרגישים שממשלתם מנסה להשתיק אותם ורואה בהם מטרד מייגע. כך בשקט בשקט, הם ואנחנו, מאבדים מדי יום עוד פיסה קטנה מישראל שהכרנו ושעליה גדלנו, מתרחקים עוד פסיעה מחברת המופת שביקשנו להיות, מחברת המופת שאנו צריכים להיות".

"מדינת ישראל ראויה למנהיגות צנועה ולא מתנשאת, שלא נחשדת בשוחד, שפנויה כל כולה לצרכי המדינה, שמשרתת את כל אזרחיה ולא את צרכיה האישיים. מגיע לה יותר מראש ממשלה בחצי משרה והנהגה שמבקשת להיות מעל החוק".

לדברי גנץ "האיום על תפקודה של המערכת הדמוקרטית ומוסדותיה המשפטיים והחוקתיים של המדינה והשסע הפנימי בחברה הישראלית. כמות החשדות שמנסים להדחיק באמצעות הסכמים פוליטיים מעידים כי שלטון החוק אינו מעניין כלל את העומד בראשה של הממשלה הקיימת ושל זו המסתמנת".

"כמות המאמצים המוקדשים לקידום פסקת ההתגברות וחוק החסינות כדי לכונן לו קואליציה של מבצר משפטי, מעידה כי הוא, נתניהו, מציב עצמו לפני הכול", ציין. "כשרה"מ ממנה את איש אמונו כיועמ"ש ואחר כך תוקף אותו כאשר הוא מבצע את חובתו, זה מעיד כי הממנה מצפה לנתין צייתן ולא למשפטן מקצוען: האינטרס האישי גובר על השיקול הממלכתי".

"אנחנו ניאבק ברחובות, בכיכרות, בשכונות, בבתי הספר, בזירה התקשורתית והמשפטית על שלטון החוק. אחרת, מדינת ישראל תימצא עצמה בימים החשוכים ביותר שידעה".

:"כחול לבן כאן כדי להזכיר כי האופוזיציה אינה בבחינת מיעוט נדרס אלא אלטרנטיבה שלטונית. אני בטוח כי בשנים הקרובות, נמשיך להכין את השטח, לעבוד את השדה הציבורי והפוליטי, לזרוע, גם בעת קושי, ואפילו בדמעה לעיתים, אך לא נוותר ונזכור – שיבוא היום, והוא לא רחוק, בו ברינה נקצור.

"אחרי שנלחמתי נגד אויבים שביקשו למחות אותנו מעל פני האדמה אני בא היום להיאבק נגד האיום החדש שנשקף לנו: איום על תפקודה של המערכת הדמוקרטית ומוסדותיה המשפטיים והחוקתיים של המדינה והשסע הפנימי בחברה הישראלית. כמות החשדות שמנסים להדחיק באמצעות הסכמים פוליטיים מעידים כי שלטון החוק אינו מעניין כלל את העומד בראשה של הממשלה הקיימת ושל זו המסתמנת. כמות המאמצים המוקדשים לקידום פסקת ההתגברות וחוק החסינות כדי לכונן לו קואליציה של מבצר משפטי, מעידה לצערי כי הוא, נתניהו, מציב עצמו לפני הכל. כשרוה"מ ממנה את איש אמונו כיועמ"ש ואחר כך תוקף אותו כאשר הוא מבצע את חובתו, זה מעיד כי הממנה מצפה לנתין צייתן ולא למשפטן מקצוען: זה מעיד שהאינטרס האישי גובר על השיקול הממלכתי. מדינת ישראל ראויה למנהיגות צנועה ולא מתנשאת, שלא נחשדת בשוחד, שפנויה כל כולה לצרכי המדינה, שמשרתת את כל אזרחיה ולא את צרכיה האישיים. מגיע לה יותר מראש ממשלה בחצי משרה והנהגה שמבקשת להיות מעל החוק.  אני אומר כאן בקול ברור: אנחנו ניאבק ברחובות, בכיכרות, בשכונות, בבתי הספר, בזירה התקשורתית והמשפטית על שלטון החוק. אחרת, מדינת ישראל תימצא עצמה בימים החשוכים ביותר שידעה."  : "לא נוותר על המאמץ להביא שלום עלינו ולהגדיל את השלום ביננו. העוצמה שלנו, החוסן שלנו כעם, מחייבים את שניהם גם יחד – ביטחון מבחוץ ומופת מבית.  לא נוותר על התקווה ליותר מאשר לחיות על חרבנו ועל עשייה שלא תשאירה רק בגדר החלום: נדרוש שיקודם מהלך מדיני שיהווה פתרון ארוך טווח ולא רק צעד ראשון לסבב הבא. לא נעמוד מנגד בזמן שההרתעה הישראלית נשחקת, שאויבינו מאיימים עלינו בריש גלי, שביטחונם של תושבי הדרום והעוטף נדחק לתחתית סדר היום. נשים את אזרחי ישראל לפני הכל, נפעל כדי שהחינוך יהיה שוויוני וראוי , שהרפואה תהיה מתקדמת וחזקה, שיוקר המחיה ירד, שדיור יהיה בר השגה. נקדם שוויון אמיתי ונאבק בכל ניסיון לאפליה או הדרה. לצד זאת נתאמץ בכל עת לקרב לבבות, לאחות שסעים ולהביא לאחדות בין כל מרכיבי החברה, עד אשר נמצא שוב את החדווה ב"שבת אחים גם יחד".[2]

 הארות

ההקדמה. בנושאו את הנאום  הנואם בני גנץ הוא פנים חדשות בפוליטיקה הישראלית  ובפרט בכנסת בתפקידו החדש כראש האופוזיציה. נאומו זה הוא נאום הבכורה שלו בכנסת. בהתאם בפתח נאומו—בפרק ההקדמה Proem)) שמגמתה "להוביל ל" הנואם מציג את עצמו. אין  הוא פורס סקירה ביוגרפית כרונולוגית , אלא מעלה שורת פרטים סלקטיבית שהנואם בחר להציג בקונטקסט זה כתמונת חייו. והואיל ומה להציג ממכלול חייו היא בחירתו האישית של הנואם נבחן מדוע בחר להציג פרטים אלה דווקא מקורות חייו. גנץ בחר להעמיד את עצמו כ"אחד העם", כאדם אנושי בעל תחושות:  "אני עומד כאן בפניכם נרגש". הבעה אמוציונלית זו Exuscitatio))[3] אינה רק שיקוף עצמי , אלא מיועדת גם לגרור את השומעים לקחת חלק בהתרגשותו. גנץ מבכר להדגיש את היותו בן ההתיישבות העובדת, וזאת תוך הזכרת כישורי ההנהגה שלו: "המסלול שעברתי, בין כפר אחים לכפר הירוק משורות הצנחנים ללשכת הרמטכ"ל הכשיר אותי ". הצגה זו מיועדת כאמור להצביע על כך שאיננו בן אליטה אקסקלוסיבית, אלא "אחד מאתנו". זוהי הפניה האתית (ethical appeal) שאריסטו ייחס לה חשיבות רבה במערך הנאום עת "חייב הדובר לדאוג לא רק לביסוסו ולאמינותו של הטיעון, אלא גם לאופן  שבו יוצג הוא עצמו,,, יש חשיבות מכרעת לשאלות איך מצטייר הנואם"[4]. 

ועוד זאת, הקדמתו של גנץ מיועדת גם להצביע על כישוריו ורמת האוטוריטה שלו—יכולתו כמנהיג- בהתאם לתפקיד שהוא מיעד לעצמו: ראשות הממשלה. הצגת מידות אלו, insinuation[5] ברטוריקה הקלסית, באה לידי ביטוי בהמשך ההקדמה: " היום נפתח באופן רשמי פרק חדש של חיי משורות הצנחנים ללשכת הרמטכ"ל הכשיר אותי, עם כל רגב וכל שעל, עם כל לילה ארוך של קרב וכל בוקר מפכח של בחינת מאזן הכוחות – לשרת את ארצי". הנואם המכיר בספק שעלול לעלות בנוגע לכישוריו המנהיגותיים מציג את עצמו כבעל יכולות מוכחות מעברו הצבאי הקרבי והמנהיגותי.

בנאום ההשקה של מפלגתו חוסן, מנהיג המפלגה שטרם הוכר בזירה הפוליטית האזרחית הציג את עצמו בציבור כאיש עמל, בן מושב, חקלאי, חורש עם סוס, בטרקטור. העבר הצבאי המפואר לא הודגש ופרטי עלילותיו הצבאיות משנותיו בצה"ל לא הובאו. גנץ הוא משלנו. זו התמונה שנאום ההשקה ביקש לצייר. גנץ משדר אמינות, צניעות, אחד העם.  אלא שעתה בכנסת השתנה המצב. נערכו בחירות, וגנץ נוכח לדעת שלא הוא זה שירכיב את הממשלה. נהפוך הוא , גנץ מעתה הוא מנהיג האופוזיציה. הסיטואציה השתנתה. כאמור, זהו נאומו הראשון בכנסת בתפקידו זה. השאלה היא כיצד יציג את יעדי מפלגתו בסיטואציה החדשה.

והנה הנעימה האזרחית המתונה של איש האדמה משתנה ללשון צבאית לוחמנית: "אני אומר כאן בקול ברור: אנחנו ניאבק ברחובות, בכיכרות, בשכונות, בבתי הספר, בזירה התקשורתית והמשפטית על שלטון החוק". הפעילות הפוליטית של מפלגתו מתנסחת בלשון מאבק. זהו ניסוח המחקה את נאום צ'רצ'יל בפרלמנט הבריטי מ 4 ביוני 1940, בהכריזו על מדיניותו עם פרוץ המלחמה נגד גרמניה הנאצית כשהצבא הבריטי נדחק לדנקירק ופונה במאמץ עליון, וצ'רצ'יל מכין את עמו לקראת פלישה גרמנית בהבטחה שילחמו, יבלמו את האיום הגרמני:

"אנחנו נילחם בצרפת, נילחם בים ובאוקינוס, נילחם בבטחה גוברת ובכוח גובר באוויר...נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות[6]".

עבור מאזיני צ'רצ'יל בשעה מחרידה ,גורלית ומורטת עצבים זו לבריטניה הדברים נתפסים מילולית. נחישות האומה להילחם . לעומתו ברור שיש מההגזמה בלשון המאבק של גנץ בקונטקסט הנתון. עקרון ההגזמה hyporbele מובהר כשימוש במילים, שאם ניקחן מילולית הן תחרוגנה מהאמת. המטרה היא אפוא לתת כיוון למחשבה, להדריך את השומעים בכיוון, ובדרך  ההגזמה מצביע הנואם על הנחישות.[7]

ועם זאת, ההשוואה בין שני מצבי השימוש של סגנון המאבק מצביעה על הבדל משמעותי. כאמור, אצל צ'רצ'יל הדברים אינם בגדר הפרזה, נהפוך הוא. הדברים נחושים, מלהיבים, מלכדים אומה במצור לעומת זאת מפיו של גנץ הדברים הם בגדר הגזמה שעלולה להחטיא את המטרה ולהיתפס כפרודיה. המילים הנוקשות מצביעות אמנם על כיוון פעילותו ,אבל יקלטו במידה של סינון.  ופה נשאלת שאלה באשר למשמעות הרטורית של ההפרזה שייתכן והדברים לא יילקחו ברצינות הראויה והם יראו כמליצה גרידא ואף יעוררו גיחוך מה לאור ההתייחסות הישירה הידועה לנאום צ'רצ'יל. עם זאת, אסטרטגית גנץ נהירה: עליו לעטות מסיכה של נחישות, לחימה למען מטרותיו שאחרת יצטייר לאור אי הצלחתו בבחירות כחלוש.

ואכן, הלשון הצבאית עוברת כחוט השני בנאום. "אחרי שנלחמתי נגד אויבים שביקשו למחות אותנו מעל פני האדמה אני בא היום להיאבק נגד האיום החדש שנשקף לנו: איום על תפקודה של המערכת הדמוקרטית ומוסדותיה המשפטיים והחוקתיים של המדינה והשסע הפנימי בחברה הישראלית".

הנואם מציין את ניסיונו הצבאי העשיר ומעתיק אותו לחייו הפוליטיים. הלחימה באויבים שליוותה אותו במרוצת שלושים ושמונה שנות שירותו בצה"ל מופנית עתה למאבק על תקינות המדינה. שפת המאבק שהייתה שפתו בצבא מועתקת עתה לשדה הפוליטי. המאבק מתארך. ונשים לב להגדרת יעוד מלחמתו הצבאית להצילנו מ"אויבים שביקשו למחות אותנו מעל פני האדמה" , כלומר מלחמה על עצם החיים, והאנלוגיה בין הצבא לפוליטיקה אמורה לדבר בעד עצמה. לאנלוגיה כוח ארגומנטטיבי. האנלוגיה היא פונקציונלית במערך הדמיון המחשבתי, כדמיון מבני. האנלוגיה מאפשרת ליצור מערך של הבנה בין יחסים. לכן לאנלוגיה יש ערך ארגומנטטיבי.[8] הטיעון מסתמך על העבר הידוע והמוכח. הנואם היה לוחם, קצין צבאי בכיר ורמטכ"ל, שנלחם וניהל מערכות צבאיות מורכבות והתוצאה, הפורוס, היא המערכה הנוכחית ששנתה אמנם את אופייה אך לא את יעדה- אומרת לנו האנלוגיה. ההיסק הוא המערכה על קיום המדינה נמשכת מהחוץ אל הפנים, והרמטכ"ל דאז ממשיך לנהל את המאבק שהאנלוגיה מורה על חשיבותו – עצם חיינו.

ובכל אופן נשאלת השאלה מהו , בסופו של דבר, הקשר בין פיקוד צבאי לניהול מערכות פוליטיות. מה הופך את בני גנץ לבעל אוטוריטה מדינית. הנואם עונה כבר בפתח דבריו:

 "המסלול שעברתי, בין כפר אחים לכפר הירוק, משורות הצנחנים ללשכת הרמטכ"ל הכשיר אותי, עם כל רגב וכל שעל, עם כל לילה ארוך של קרב וכל בוקר מפכח של בחינת מאזן הכוחות – לשרת את ארצי". אורח חייו, בכפר בבית הספר החקלאי, השירות בצנחנים והרמטכלות הם שהכשירו אותו לתפקיד של ניווט המדינה. הנואם כשיר. בכך מגיב גנץ לביקורת כלפיו שהוא חסר ניסיון במישור המדיני בניגוד לניסיונו העשיר בן העשור של ראש הממשלה הנוכחי. זאת היא ההפרכה בלשון הרטוריקנים. ובעיקרון, הכרחי לנואם להקדיש כבר בפתיחה לנאומו מילים לביסוסו של הקרדיט שלו ביחס לקהל, ביסוס האוטוריטה שלו בעיני הקהל וזה מה שהרטוריקנים מכנים insinuation.[9]

ולאחר שייצב את מעמדו האישי כאיש העם וכמנהיג הנואם מצביע על הישגו האלקטורלי. הוא מצביע על מידת האימון שנתן לו העם על כל שכבותיו. מאחוריו, אומר גנץ,  עומדים למעלה ממיליון ורבע נשים וגברים שהביעו את תמיכתם בו.

"אינני עומד כאן לבדי אינני עומד כאן רק בשמי. אני עומד כאן בשם 1,125,881 הנשים והגברים אשר הצביעו כחול-לבן. אל הבית הזה מסתכלים, למעלה ממיליון ישראלים אשר הצביעו עבור שלום פנימי, עבור שלום חיצוני ועבור אחדות, אחווה ודרך ארץ. יש למעלה ממיליון בוחרים – מכל שכבות החברה הישראלית, ללא הבדל דת גזע ומין, שהצביעו עבור מדינה יהודית, דמוקרטית, חזקה, צודקת ומשגשגת".  נשים לב לחזרה המכופלת באותה פסקה על המספר מיליון בנוסף לנקיבה במספר המדויק של מצביעיו. להדגשה מספרית זו תכלית ברורה. ציון מודגש כמותי של לא פחות ממיליון, המספר הגבוה של הבוחרים בו, האנשים שנתנו בו אימון, בא לחפות על חוסר הצלחה שמנע ממנו את ראשות הממשלה. ועליו לחפות על-כך. וההדגשה על הכמות הרבה מחפה על אי הזכייה. נהפוך הוא. רבים אתם.

הנואם פורץ מדי פעם ללשון מליצית הבוקעת מהמקורות: "לעבוד את השדה הציבורי והפוליטי, לזרוע, גם בעת קושי, ואפילו בדמעה לעיתים, אך לא נוותר ונזכור – שיבוא היום, והוא לא רחוק, בו ברינה נקצור: לעבוד את השדה הציבורי והפוליטי, לזרוע, גם בעת קושי, ואפילו בדמעה לעיתים, אך לא נוותר ונזכור – שיבוא היום, והוא לא רחוק, בו ברינה נקצור".

לפנינו שימוש בלשון מקראית פיוטית הלקוחה משיר המעלות (תהילים קכ"ו): "הזורעים בדמעה--    ברינה יקצורו.

ו  הלוך ילך, ובכה--    נושא משך-הזרע:

בוא-יבוא ברינה--    נושא, אלומותיו".

השימוש במקורות אינו בא לתפארת המליצה. יש יתרון בשימוש זה בפסוקים הידועים ברבים המציגים את הקשיים ובסוף העבודה הקשה הנותנת את פירותיה. ואכן, תמצות משלבי גבוה זה ממזמור ידוע בעל הקונוטציה המקראית הוא מרכיב רטורי אסטרטגי הואיל ובדרך זו של שימוש במקורות הנואם מרחיב את יריעת מאזיניו לאנשים בעלי מסורת היכולים גם הם לראות בו אחד משלנו, אדם המדבר בלשונם. לפונקציית השימוש הלשוני במקורות ראוי להאזין להערתו של דוד לביא[10] הבוחן את הצלחת הרטוריקה של בגין לאור שימושו במקורות :

"שימוש במושגים דתיים מקוריים מוכרים בהקשר לאומי מזרז את קליטת המושג בהקשרו הלאומי החדש בתודעתו של המאזין. בוודאי כאשר מדובר במושגים שכיחים בטקסטים הדתיים. וכך  המאזין הדתי או המסורתי ימצא עצמו מתקשה להתנגד לו במשמעותו החדשה, שכן הוא כבר מורגל בשימוש בו."

לפנינו נאום אישי, אנושי השזור בהתייחסויות צבאיות הן בלשון והן בתפקידים צבאיים וזאת כאות ליכולת מנהיגות, נואם המדבר בלשון המקורות להרחבת היריעה. נאום הבונה את אתוס המנהיג ומתווה את דרכו הפוליטית בלשון נמרצת ונחושה בעלת אסוציאציות למנהיג מופלג.

 

שלכם, פרופ' יהושע גתי 

 

---

[1]https://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/pages/press13.05.19g.aspx

[2] עם תום נאומו כל חברי הכנסת של כחול לבן קמו לברך את בני גנץ על נאומו למעט יאיר לפיד שנשאר לשבת על מקומו ואף לא הביט לעברו.

 

[3] Ad Herennium 4.55 אצל Sonnino 1968: 96

[4] אריסטו 2002: 1377b

[5] Corbett 1971: 308-314

[6]נאום "נילחם בחופים" , We shall fight in the beaches  מופיע בוינסטון צ'רצ'יל 1956: 103

[7]Perelman and Olbrechts-Tyteca 1969: 190-192.

[8]ראו שם 467-503.

[9]ראו Corbett 1971: 308-314

[10] לביא  2016: 54.