אובמה בנאום 2014 לאומה מאת פרופסור יהושע גתי

נאום האומה של אובמה שנישא בשבוע החולף הוא נאום האמור לרגש ואף להוזיל דמעות. זהו נאום המושתת על אמוציות חזקות המפעיל את מרכיב הפתוס שאריסטו הדגיש את חשיבותו הגדולה, וכשאובמה  גם נתון להתקפות בלתי פוסקות מהרפובליקאים השולטים בבית הנבחרים והמחבלים ביוזמותיו.

אובמה איננו יוצא בהכרזות אידיאולוגיות על הפילוסופיה החברתית סוציאלית שלו אבל מרבית נאומו שרויה באווירה הסוציאלית חברתית. האסטרטגיה הרטורית בה נקט היא הבאת דוגמאות אישיות, שרטוט מרטיט של יחידים, שהם בתחתית הסולם האקונומי והם נאבקים על קיומם ובזכות גישתו הרגישה לסבלה של האם המגדלת בגפה את ילדיה, של המשפחה שנפגעה במשבר הכלכלי ומאבדת כמעט את ביתה עקב עול המשכנתא, על האם המאושרת שבנה חולה האסטמה קיבל בפעם הראשונה את הרפואה החיונית ללא תשלום, בזכות חרדת הממשל אנשים אלה עומדים איתן על רגליהם. הוא מעלה על נס מהגרים "שעשו את זה" הודות למערכת החינוך האמריקאית ומסירותם של מורים מחוננים. אובמה מציג בהוקרה רבה מעסיק של עסק קטן שמשרווח לו מעט העלה מיד את שכר המינימום של עובדיו והממשל הולך בעקבותיו. אובמה מציג מערכת שלטונית שטובת האזרח הקטן היא בראש מעייניה ותמיכת הממשל מזריקה דם חדש לעורקים הנאנקים של בני החברה. ועוד היד נטויה מבטיח אובמה. הוא מצביע על שיתוף פעולה של מושל מדינה שמרנית רפובליקאית שעובד עם הממשל בסיוע לנזקקים ויוצר אחווה בין המחנות הניצים.

זהו נאום סוציאליסטי למופת. נאום הפורץ את מחסומי המפלגתיות כיון שהוא נאום אנושי מאד והסבל האנושי מובלט ומי יעזור אם לא המדינה בהנהגת אובמה.

גם כשהוא מדבר כבר – ולא הרבה – על מדיניות החוץ שלו הוא מצביע על מדיניותו להימנע עד כמה שניתן ממלחמות נוספות והוא איננו עושה זאת דרך ניתוח פילוסופי של מלחמה צודקת או היפוכה (כפי שעשה להפליא בנאום אוסלו שלו בקבלת פרס נובל לשלום). הפעם הוא מספר על חייל צעיר אותו פגש בביקורו באפגניסטן, והיה זה חייל חזק וגמיש, כולו שופע חוסן ובריאות והנה אסון החייל נפגע קשות ממוקש. הוא איבד את עינו והוא משותק בחצי גופו. אבל הוא מצוי באולם והקהל צופה בו ומריע לו. זוהי דרכו הרטורית של אובמה להדגים עד כמה צריך לחסוך במלחמות. ראו נגד עיניכם כול הקוראים לפעילויות צבאיות את החייל עצמו, את המחיר האנושי של החיילים הלוחמים.

לאובמה אויבים פוליטיים קשים. הוא יכול לבחור בטקטיקה רטורית של הפרכת הביקורת אבל הוא נקט כאמור באסטרטגיה רטורית שונה: שרטוט אנושי של דרמות אנושיות הנפתרות ומתחסלות על ידי ממשל נאור הקשוב לאזרח באשר הוא.

אובמה בחר שלא לדבר עם קוראי wall street המעונבים. הוא דיבר אל אלה שהוא אחראי לרווחתם שלולא משטרו היו נמקים בסבלותיהם.

אותי הנאום ריגש. הלוואי אצלנו נאומים אנושיים מרטיטים כאלה.