אדם הלך לעולמו, משפחתו, חבריו, מוקיריו חשים שבעת הפרידה הגדולה,
הבלעותו באדמה יש לומר משהו, משהו שהוא מעבר להבעת צער גרידא אלא יהיה בעל ממד
שהוא מעל הזמן, בעניין זה ניטיב להבחין בין הספד לאיש ציבור לאדם פרטי.
באשר לאיש הציבור חשובה כאן מידת הבחירה: מה לומר ואיך. נאום ההספד
איננו סקירה היסטורית של מעללי המת אלא הנואם חושב על הלקחים שהם ערכים לאומיים
ואישיים שיש בכוחם לעורר השראה לרבים.
נאום ההספד ביוונית eulogy קרי, מילים טובות, דברי
שבח לאדם. ובהתאם לקריטריונים שהותוו על ידי אריסטו בספרו המכונן רטוריקה הוא מציע
להימנע מעניינים מעוררי מחלוקת ולדבר על המעלות שהחברה מוקירה ואשר השמעתן הפומבית
תעמיד את הדמות דרך מעשיה ומידותיה כמופת לחיקוי לאומי וחינוכי.
מדובר בנאום טקסי שגם נאמר בשפה ספרותית המהווה מעין פנינה ספרותית
בפני עצמה ובכך היא שומרת את חינה והודה מעבר לשעה.
בחרתי להתמקד בהספדו של גלעד שרון הוא בנו של הנפטר. בחרתי בו משום
שכאן אמורים לבוא לידי ביטוי דברים אישיים, בן מספיד את אביו וגישה ממלכתית כראוי
למעמד הממלכתי של טקס הקבורה. במה מתמקד אפוא הבן, אילו תכונות וערכים הוא מרומם?
איש משפחה העשוי כסלע מול טרגדיית החיים, בעל יכולת התמדה, נחישות, העושה את הבלתי
אפשרי הן בחייו הוא והן למען המדינה והכול עטוף בגוון אישי פיוטי.
גלעד שרון בחר לפתוח במות. מות בנו הבכור של שרון אירוע שעיצב את
חייו. אדם ידוע סבל אבל הוא מתגבר חרף הכאב הלא נעלם " הרי היו אישה ועוד שני ילדים ותחושת
האחריות". ועל דרך האבסורד בונה המספיד את הקיים ומעצים אפוא את דמות המת.
איש מרומם בדבקות וביכולת ביצוע נעלה והכול למען יישוב המדינה. בדרך זו הוא מעלה
את קורות חייו הצבאיים ממלכתיים של אביו. ועובר על כול שלב וכול מערכה שהוכרעו
בזכות תכונת הביצוע הנהדרת של האב. "הפכת את הבלתי אפשרי למציאות".
אין המספיד מתעלם מהביקורת על האב בפרשת הפינוי. הוא רומז לכך ומפטיר:
"אתה הקמת בארץ מעל מאה ישובים, יותר מכל אחד אחר".
זוהי הנקודה: שרון מונצח כבונה הארץ.
נאום ההספד של גלעד שרון מיועד אפוא להנציח את אביו, לא כאביו, אלא
כדמות היסטורית רבת מעללים, עושה את הבלתי אפשרי שעיצב את החיים הביטחוניים
וההתיישבותיים בארץ. זהו הזיכרון אותו מבקש הבן להעמיד. וזהו תפקידו החשוב מבחינתו
של נאום ההנצחה ההיסטורית של אריאל שרון: איש משפחה, מנהיג צבאי למופת, בונה הארץ
ואיש משפחה מסור.
ועל נאום ההספד ראו:
י. גתי. אומנות הרטוריקה. בן שמן: מודן. 2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה