יום שני, 6 באוגוסט 2012

תגובה למאמר "לחיות בלי אלוהים"

תגובה למאמר "לחיות בלי אלוהים":
90% מהאוכלוסייה בארץ מאמינים באלוהים וקשה להאמין שכולם אינפנטיליים כהגדרת סובול . גם קשה להתייחס לנימוק האינפנטילי שהביא נגד קיומו של אלוהים שהנחש לא הכישו משלא התפלל לאלוהים. גם תפיסת היהדות כתרבות על מקומו המרכזי של התנ"ך בהשקפה הציונית היא מורכבת ורוויה בסתירות. אכן, הציונות החילונית הושתתה על התנ"ך אבל זהו התנ"ך הפותח בהכרזה: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ".  זהו התנ"ך שלאורו הלכו דורות על דורות כשמזמורי שירי המעלות כקכ"ו  היו נר לרגליהם: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים". כאן נעוצים השורשים שמנהיגי התחייה הלאומית היו חדורים בהם. גישת היהדות כתרבות הישראלית קטעה את השורש הדתי אלוהי והותירה תחליף חיצוני רציונאלי ספרותי שהיא מתקשה היום למלא. יש כאן סתירה פנימית שהציונות של היהדות כתרבות נכשלה במימושה ובפרט בהצבת הבסיס המוסרי חברתי של התנ"ך כדרישה מובילה . וזאת משום שהתנ"ך כבר איננו רלבנטי. לציונות הלאומית התנכי"ת היו הישגים  מופלאים אבל הם התמוססו עם התחזקות האוניברסאליות. התשתית שהפעימה את הראשונים התרסקה משום שנותקו השורשים המרווים. תפיסת התנ"ך כספרות לא השכילה להבחין בין התנ"ך לספרות עולמית ערכית. אז מדוע התנ"ך דווקא? תפיסת הגיאוגרפיה הלאומית נכנעה לציונות המשיחית ולא נותר הרבה מיהדות תרבות זו פרט להרצאות ספוראדיות המעניינות לכשעצמן אבל ללא שום תחושה של מחויבות והמשכיות.
העניין הוא שהדת איננה יצור מלאכותי מומצא על ידי האדם. מחקרים בראשות פרופסור Jesse Bering מאוניברסיטת בלפסט ואחרים הוכיחו שהדת טבועה בנו. ילדים בני שלוש טענו לסיבתיות לגבי תוכן ממצאים דוממים וכאשר פרופסור דבורה קלמן מאוניברסיטת אריזונה שאלה בני שבע שאלות אודות ממצאים דוממים וחיות היא גילתה שרוב הילדים חושבים שהדוממים האלה נבראו למטרות מסוימות. על שאלות תמימות כמו מדוע יש סלעים מחוספסים השיבו כדי שהחיות יוכלו לגרד את הגב. הילדים חיפשו בדרכם את עיקרון הסיבה והסיבתיות כנראה להם. ככה הם הסבירו מדוע קימות ציפורים: כדי לתת לנו מוסיקה יפה ונהרות קיימים כדי שיהיה משהו לצוף או לשייט עליו. הנחות קוגניטיביות אלה הן כה חזקות עד שילדים באופן ספונטאני ממציאים את תפיסת האלוהות ללא המבוגרים. מאוחר יותר כמבוגרים הם ילבישו על נימוקים אלה הסברים תיאולוגיים מורכבים.
 המאבק האמיתי הוא אפוא לא נגד תפיסת האלוהים. המאבק הוא אפוא נגד כהני הדת ההופכים את ט' באב לדיון בשאלת הכביסה המותרת היא אם לאו. כאן הבעיה. מכל מקום, החזרת התנ"ך כמוקד הקנון הציוני היא בעיתה של החברה הציונית כיום אבל היא לא תוכל להתנתק משאלת האלוהים וזו הסוגיה שהאינטלקטואלים של תנועת היהדות כתרבות אמורים להתבונן בה ולא להתחמק ממנה כיציר אינפנטילי של האדם.
פרופסור יהושע גתי
המכללה האקדמאית בית ברל והמחלקה ליישוב סכסוכים באוניברסיטת תל אביב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה