על סמנטיקה ומיתוס מאת יהושע גתי

איך אנו באים למשמעותה של מילה? הלומד שפה פותח מילון, אלא שהמעמיק להתבונן יודע שהמשמעות המילונית הסמנטית עלולה להחמיץ את משמעות השימוש בקונטקסט הנתון. הדרך האחת, היא היסטורית והיא אטימולוגיה. אנו חופרים לשורשים ההיסטוריים של המילה וחושפים את צפונותיה "הארכיאולוגיים". אטימולוגיה  היא ההיסטוריה הראשונית של המילה. ההנחה היא שכדי להבין משמעות של מילה עלינו לחקור את ההיסטוריה שלה. אבל , מילים הן גם בעלות קונוטציה מיתית, שאז האטימולוגיה איננה משמעותית כבר. ניקח את המילה אפרטהייד. זו מילה בעלת משמעות ברורה לגבי החיים בדרום אפריקה תחת שלטונה של מפלגת הלבנים הלאומית האפריקנרית. לאחרונה, עוברת המילה לשימוש בקונטקסט הפוליטי הישראלי כאשר השמאל הישראלי וגורמים פוליטיים חיצוניים, כמו מזכיר המדינה האמריקאי קרי, מאיימים שמדיניותה הנוכחית של ישראל תוביל לאפרטהייד, והדגם הדרום אפריקאי עומד לפניהם.  השימוש במילה האמורה מעורר פולמוס והמתנגדים לשימוש זה מנתחים את השימוש המקורי ומצביעים על הבדל בין האפרטהייד הדרום אפריקאי המקורי למצב היום בשטחים.

הויכוח הסמנטי, האטימולוגי הוא חסר משמעות. הוא אולי משמעותי בדיון היסטורי אקדמאי אבל הוא עקר בשיח הציבורי. וזאת משום שהקונוטציה למילה היא העיקר כאן. אנו חושבים לא דרך משמעויות אטימולוגיות אלא דרך מטפורות שלהן משמעויות מיתולוגיות. מילה מתקבעת בתודעה בכוח מיתולוגי שהיא מעוררת והיא מפעילה את הדמיון. לחם עבור ילד רעב איננו קמח הוא מקסם תאווה. כך, השימוש הנוכחי במילה אפרטהייד דווקא בא לעורר רגשות, לפעול על הדמיון ולהביע תחושות חריפות דרך הבחירה במילה הזאת דווקא. יתר על כן, ברגע שאנו מצמצמים ובוחנים את האטימולוגיה כדי להגיע לדיוק  "מדעי" המדיניות כבר לא מתקבלת בממדים נוראיים כול כך והביקורת הוחמצה.

דוגמה אחרת, הסופר עמוס עוז נקט בהרצאה פומבית בכינוי ניאו נאצים כלפי נוער הגבעות, אנשי תג מחיר. הוא הותקף נמרצות על ידי חוגי הימין גם אם הוקיעו את המעשים. אבל, משעשו זאת מבקרי השימוש ניאו נאצים הם למעשה צמצמו את משמעות המעשים וחריפותם. זה חמור אבל לא מי יודע . ייתכן מאד ועוז אילו היה מעביר הרצאה אקדמאית על הניאו נאציזם לא היה נוקט בלשון זו במקרה דנן. אלא שלא זוהי כוונתו. הוא מבקש לזעזע, להרתיע והמילה המיתולוגית משרתת אותו במשימתו זו.

או, השופט רוזן כינה את אולמרט בוגד. הוא ספג על כך ביקורת גם על ידי משפטנים על לשונו החריפה הלא מדודה. אז אולמרט הוא לא כול כך נורא והתנהגותו לא כול כך בוטה. ולא זו הייתה , אני מעריך, כוונתו של השופט רוזן. הוא ביקש להמחיש את חומרת התנהגותו של בכיר כראש עירייה ואף ראש ממשלה. השופט מבקש לזעזע, ולכן השימוש במילה המיתולוגית הוא האמצעי שהוא בוחר להשתמש בו.

בקיצור, מילים מעוררות, מילים מפעילות את הדמיון וכאן כוח, ובזאת שימושן היעיל.